שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' ביטון

פסק דין

1.האם אחראי הנתבע לנזק שגרמה משאיתו בתאונת פגע וברח, למרות שטוען כי המשאית נגנבה ותיק החקירה כנגדו נסגר מחמת העדר הוכחות מספיקות להעמדה לדין בפלילים.

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 15.2.11, סמוך לאחר חצות, נפגע רכב מסוג דייהטסו סיריון אשר בוטח על ידי התובעת, ממשאית מספר רישוי 84-552-00 עליה מותקנת משאבת בטון, (להלן – המשאית). בוחן התנועה קבע בדו"ח מיום 25.2.11 כי התאונה ארעה בכביש 35 מכיוון מזרח למערב בק"מ 1 (בין מושב משען לצומת פזכים) התנגשה המשאית עם חזיתה בחלק האחורי של הרכב המבוטח. כתוצאה מהפגיעה הרכב נדחף ימינה לתעלה ונהג המשאית המשיך בנסיעה. הבוחן מצא התאמה בין הפגיעות בשני כלי הרכב.

אין חולק כי המשאית בבעלות הנתבע ולא הכחיש הוא את ממצאי המשטרה כי היתה מעורבת בתאונה. התובעת הגישה תביעת שיבוב בגין סכום קרן בסך 53,640 ₪ בו נשאה עקב הפיצוי למבוטחת והוצאות נלוות. לטענת התובעת אחראי הנתבע מכח היותו בעלי המשאית או מי שנהג בה או היה מעבידו של האדם שנהג בה בעת התאונה. לחילופין נטען לאחריותו מכח אי מניעת הגניבה והפקרת המשאית פתוחה ללא השגחה.

טענת הנתבע הינה כי המשאית נגנבה ממנו לפני אירוע התאונה ונודע לו אודות הגניבה בבוקר לאחר התאונה. הנתבע נסמך על העובדה כי חקירתו לא הובילה להגשת כתב אישום כנגדו.

הצדדים הגיעו ביום 3.10.13 להסדר דיוני מכוחו הוגש תיק החקירה במשטרה כראיה ללא צורך בחקירות העדים.

דיון והכרעה

3.עיון בכל תיק החקירה, בעדויות הנתבע ואחיו ובפעולות המשטרה, מעלה סימני שאלה רבים ביחס להתנהלות הנתבע. לא ניתן להשתחרר מהרושם כי המשטרה לא מיצתה את החקירה, לא חקרה עדים רלבנטים ולא ביצעה פעולות חקירה אשר התבקשו מתשובות הנתבע ואחיו.

התאונה דווחה למשטרה ביום 15.2.11 בשעה 00:10. מחקירת העד אלי אברג'יל עלה כי המשאית המשיכה בנסיעה ופנתה ימינה לכיוון אשדוד (צפון) בצומת פזכים. כיוון נסיעת המשאית והעובדה כי הגיעה בסוף המסע, כפי שיפורט להלן, לתוך העיר אשקלון, שוללת טענת הנתבע בסיכומיו כי נסעה ב"ציר הגנבים" מאשקלון לכיוון השטחים.

המשטרה ניסתה לאתר את המשאית ללא הצלחה ואף שוטר שנשלח בלילה לכתובת הרשומה של הנתבע ברחוב אפרים צור 17/19 אשקלון, מצא כי הדירה ריקה ושכן מסר כי לא גר שם. המשטרה בחנה ביום 15.2.11 מצלמות רחוב אולם נמסר לה כי בכניסה לעיר בשדרות בן גוריון ובגין אין מצלמות ובבדיקה בכניסה הדרומית לא אותרה המשאית. (יוער כי ממילא נסעה המשאית לכיוון צפון ולכן אין זה סביר כי תכנס דרך הכניסה הדרומית לעיר).

ביום 15.2.11 בשעה 09:20 הגיע הנתבע לתחנת משטרת אשקלון לדווח על גניבת המשאית ושם עוכב בחשד למעורבות בתאונת פגע וברח. עדכון בדבר גניבת הרכב בוצע במערכת המשטרתית ביום 15.2.11 בשעה 14:24.

בחקירתו הראשונה של הנתבע ביום 15.2.11 בשעה 10:16 טען כי עבד עם המשאית באשדוד ביום 14.2.11 והחנה אותה בשעה 16:00 לערך בחניון באזור הדרומי של אשקלון, שם חונות עוד שתי משאיות שבבעלותו. עוד טען כי בשעה 08:05 לערך ביום 15.2.11 הבחין כי המשאית חסרה והגיע לדווח. לא היה לנתבע הסבר מדוע נצפתה המשאית בנסיעה לכיוון אשקלון ולא ממנה והסביר כי מנגנון החלון פגום והמשאית נעולה והמפתח למשאית נמצא במחסן במגרש כאשר מפתח המחסן נמצא מעל למשקוף בידיעת העובדים (נטען כי יש רק עובד אחד, נהג בשם איציק בן דיין). מהחקירה עולה כי המפתח נותר ברשות הנתבע. הנתבע הכחיש כי קיבל שיחת טלפון בשעה 00:10. בחקירה נוספת באותו יום אישר כי אין לו ביטוח למשאית ולמרות זאת נהג בה יום קודם.

ביום 15.2.11 בשעה 22:00 נחקר הנהג יצחק בן דיין וטען כי המשאית שנגנבה עומדת הרבה זמן בחצר של ההורים של הנתבע ואחיו דוד ולא עובדים עליה. עדות זו סותרת טענת הנתבע כי עבד עם המשאית יום לפני גניבתה.

4.ביום 16.2.11 דווח למשטרה על מציאת המשאית. ההתנהלות המשטרה סביב מציאת המשאית ושחרורה לחזקת הנתבע אינה ברורה עד תומה מתיק החקירה ומעלה סימני שאלה ביחס למידע שהיה בידי השוטרים שבדקו את המשאית בנוגע לחשדות שיוחסו לנתבע.

במזכר מיום 16.2.11 בשעה 19:45 צויין כי לאחר קבלת דיווח על מציאת המשאית נערכה למשאית בדיקת חבלן ונמסרה היא לאחיו של הנתבע, דוד ביטון. לפי "אירוע תגובה" מיום 16.2.11 עולה כי המשאית נמצאה סמוך לדרך כורכר משדרות עופר, לא רחוק מהמקום בו נטען כי נגנבה. ביום 17.2.11 בשעה 10:30 נבדקה המשאית על ידי מז"פ ברחוב אפרים צור 412 אשקלון, המקום ממנו נטען כי נגנבה.

חוסר התיאום בין זרועות המשטרה עולה ממזכרים מיום 19.2.11 ו- 20.2.11 של בוחן התנועה בן זקרי ז'ק. מהמזכרים עולה כי היחידה החוקרת את התאונה לא היתה מודעת כי המשאית אותרה יומיים קודם. הבוחן ביצע שיחות טלפון לאנשים שכביכול דיווחו על מציאת המשאית, על טיבו של הבירור ניתן ללמוד מהאמור במזכר:

"יצרתי קשר טלפוני עם שי חוגי קיבלתי את הטלפון שלו מיניב חכמון שדיווח לדוד ביטון כי המשאית שלו נמצאה בפרדס אחרי הבית שאלתי את חוגי איך הוא הגיע למשאית של שי והוא מסר כי התקשרו אליו אנשים הוא לא יודע..התקשרו מחסוי ואמרו לו שיש משאבת בטון בפרדס". (יוער כי לא נחקרו שי חוגי ויניב חכמון).

לאור גילוי המשאית נחקר דוד ביטון, אחיו של הנתבע, ביום 20.2.11. העד גולל את הסיפור של שיחות הטלפון העלומות שקיבל מאדם לא מזוהה אשר הודיע כי יודע היכן המשאית ושיחה מיניב חכמון, בעל משאיות אחר, אשר דיווח לו אודות מיקום המשאית. ביחס לעסק טען דוד כי אינו שותף לניהולו וכי לאחר שאותרה המשאית הגיע הנהג איציק אשר "נסע דרך הפרדס לבית של ההורים שלי". ביחס לנזק הנטען במשאית השיב העד כי גם מתחת להגה היה פלסטיק שבור, אולם לשאלה האם היה נזק בסוויץ השיב כי לא ראה מאחר ולא נכנס לאוטו "מה שראיתי זה רק מבט מבחוץ". העד אישר כי הנהג הניע את המשאית עם המפתח שלה.

החקירה המשיכה ביום 22.5.11 עת נחקר הנתבע פעם נוספת, לאחר שביום 23.2.11 ניתן צו לקבלת נתוני תקשורת ביחס לארבעה מספרי טלפון. לא הוצגו תוצאות הצו ולא ברור אם בוצעו איכונים, למרות שהצו התיר הפקתם. יוער כי לא מצאתי רבותא בסוגיית האיכון שעה שלנתבע מספר מספרי טלפון על שמו ולא ברור את ניתן היה ללמוד מתוצאות האיכון מידע מועיל, במיוחד נוכח גרסת הנתבע שטען כי שהה סמוך לחצות באולמי סילבר. בנוסף, לא הוצג כלל כי הופק מידע מהצו שניתן.